קוואמו כארתלי היא חבל ארץ שבו העומק התרבותי נמדד לא במאות שנים אלא בעידנים. כאן, בדמניסי, נחשפו שרידי 'הומו גאורגיקוס' (Homo georgicus) — חמש גולגולות המתוארכות לפני 1.75-1.85 מיליון שנה, המוכיחות שהבני האדם הראשונים שעזבו את אפריקה עברו במסדרון הקווקזי הזה הרבה לפני שהגיעו לשאר אירופה. התגלית הזו עיצבה מחדש את הבנתנו על התפשטות המין האנושי, והציבה את גאורגיה במקורו של הסיפור האירופי.
אך תרומתה של קוואמו כארתלי לתרבות האנושית חורגת מעבר לאבולוציה. באתרים גאדאצ'רילי גורה (Gadachrili Gora) ושולאבריס גורה, ארכיאולוגים מצאו שברי כדי חרס משנת 6,000 לפנה"ס עם עקבות של חומצה טרטרית — 'טביעת האצבע' הכימית של יין. אלו הן העדויות הפיזיות העתיקות ביותר בעולם לייצור יין, המוכיחות מסורת של 8,000 שנה של ייננות גאורגית.
במאה ה-5 לספירה התרחשה התחלה נוספת. בבזיליקת בולניסי סיוני (Bolnisi Sioni), חרשי אבן חצבו כתובת בכתב 'אסומטאוורולי' — המסמך ההיסטורי המוקדם ביותר של האלפבית הגאורגי. הכתובת מציינת את הבישוף דוד והשאה הסאסאני פירוז הראשון, ומסמנת את התגבשות האוריינות והזהות הנוצרית הגאורגית.
כיום, קוואמו כארתלי היא אזור של ניגודים ודו-קיום. האוכלוסייה מורכבת מגאורגים (51%), אזרים (42%) וארמנים (5%) שחולקים את המישורים הללו במשך מאות שנים. זהו הגבול הרב-תרבותי של גאורגיה, שבו פעמוני הכנסיות האורתודוקסיות וקריאות המואזין נשמעים באותן שעות, ושבו הלחם נאפה בתנורי 'תונורה' ו'תנדיר' כאחד.
הנוף עצמו מספר סיפורים. נהרות החראמי והאלגתי חוצבים בערבות, ומימיהם מזינים את מישורי מארנאולי. בקניון דאשבאשי (Dashbashi), נהר החראמי חצב ערוץ של 280 מטר, שעליו נמתח כיום 'גשר היהלום' — גשר זכוכית תלוי באורך 240 מטר המחזיק בשיא גינס לגשר התלוי מזכוכית הארוך ביותר בעולם. בתוך הפארק הלאומי אלגתי, 1,664 מיני צמחים משגשגים ביערות עבותים, שריד לטבע הקווקזי העתיק.
